החופש הגדול תמיד משנה את שגרת הילדים והמסכים הפכו אצל משפחות רבות לבייביסיטר הלאומי: עוד פרק בטלוויזיה, משחק בטאבלט, סרטון בטלפון, ואז “רק עוד משחק אחד” במחשב. כשאין בית ספר, שיעורי בית או שעות קבועות של אחר הצהריים, קל מאוד לגלות בסוף היום שהילדים בילו מול מסך הרבה יותר זמן ממה שתכננו.
– אבל האם באמת צריך לדאוג מכל – שעה נוספת מול המסך?
– האם מסכים עלולים לפגוע בראייה של ילדים?
– כמה זמן מסך הוא יותר מדי, ומה אפשר לעשות כדי להגן על העיניים בלי להפוך כל הפסקה מהמסך למאבק?
התשובה מורכבת יותר מ”מסכים מזיקים”. המסך עצמו אינו בהכרח הבעיה היחידה. גם האופן שבו משתמשים בו חשוב: כמה זמן הילד נמצא ברצף מול המסך, באיזה מרחק, כמה הוא ממצמץ, כמה זמן הוא מבלה בחוץ והאם יש לו הפסקות במהלך היום.
לכן, במקום לחפש איסור מוחלט, כדאי לבנות הרגלים נכונים שיאפשרו לילדים ליהנות מהטכנולוגיה בלי להזניח את העיניים ואת שאר הצרכים שלהם.
כאשר ילד מסתכל על מסך, העיניים נדרשות להתמקד במשך זמן ממושך במרחק קרוב יחסית. בשונה מפעילות שבה אנחנו משנים לעיתים קרובות את נקודת המבט, שימוש ממושך בטלפון, בטאבלט או במחשב יכול להשאיר את מערכת הראייה בעבודה רציפה לאורך זמן.
אחד הדברים הנפוצים היא תופעה מוכרת הנקראת: עייפות ראייה דיגיטלית.
היא יכולה להתבטא בעיניים עייפות, תחושת יובש או צריבה, אי־נוחות, טשטוש זמני ולעיתים גם כאבי ראש. במהלך ריכוז מול מסך אנחנו גם נוטים למצמץ פחות, ולכן פני השטח של העין עלולים להתייבש יותר.
חשוב להדגיש: תחושת עייפות בעיניים אחרי שימוש ממושך במסך אינה אומרת בהכרח שנגרם נזק קבוע לראייה.
לעיתים מדובר בעומס שניתן להפחית באמצעות שינוי הרגלי השימוש, הפסקות ומנוחה לעיניים.
כאן התמונה מורכבת יותר.
קוצר ראייה, או מיופיה, נפוץ במיוחד בילדות ובגיל ההתבגרות, והוא מושפע משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. מחקרים מצביעים על קשר בין פעילות ממושכת מקרוב לבין התפתחות קוצר ראייה, ובמקביל נמצא שילדים שמבלים יותר זמן בחוץ נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח קוצר ראייה. בנוסף, מחקרים מצביעים על כך שניתן להאט את התקדמות קוצר הראייה אצל ילדים באמצעות אסטרטגיות שונות, בהתאם למצבו של הילד ולהמלצת איש מקצוע.
עם זאת, עדיין לא ניתן לומר בפשטות ש”המסכים גורמים לקוצר ראייה”. לכן, אחד המסרים החשובים להורים הוא לא רק “להוריד מסכים”, אלא גם לשלב הפסקות מפעילות מקרוב, להכניס יותר פעילות וזמן בחוץ לשגרה ולעקוב אחר מצב הראייה של הילד.
אין מספר קסם אחד שמתאים לכל ילד ולכל גיל.
המלצות לגבי זמן מסך משתנות בהתאם לגיל, לסוג הפעילות ולמקום שהמסכים תופסים בתוך שגרת החיים. ארגון הבריאות העולמי, למשל, ממליץ להגביל זמן מסך יושבני אצל ילדים צעירים במיוחד:
בגיל שנה לא מומלץ זמן מסך בכלל, ובגיל שנתיים ובגילאי 3–4 ההמלצה היא עד שעה ביום, כאשר פחות עדיף. עבור ילדים ובני נוער בגילאי 5–17, ההמלצה היא להגביל במיוחד זמן מסך לצורכי פנאי, אך אין כיום בסיס מספיק לקבוע מגבלת זמן אחידה שמתאימה לכולם.
לכן, כשמדברים על הגבלת זמן מסך, כדאי להסתכל על התמונה הגדולה ולא רק על השעון.
שווה לשאול:
ילד שמבלה זמן מסוים במשחק דיגיטלי אבל גם ישן מספיק, פעיל, נמצא בחוץ, נפגש עם חברים ומקפיד על הפסקות אינו נמצא באותו מצב כמו ילד שמבלה את רוב שעות הערות שלו בישיבה מול מסך.
במהלך שנת הלימודים, השגרה מכתיבה לילדים באופן טבעי שעות של לימודים, הפסקות, יציאה מהבית ופעילות.
בחופש הגדול הסיפור אחר. המסגרת הזו נעלמת, ולעיתים המסך ממלא את החלל.
דווקא משום כך, החופש יכול להיות הזדמנות טובה לא רק להגביל מסכים, אלא לבנות שגרת שימוש חדשה.
במקום לקבוע כלל קשיח של “שעה וזהו”, אפשר ליצור עוגנים שונים לאורך היום שיגוונו את הפעילויות של הילד או הילדה:
בוקר פעיל ← זמן מסך ← הפסקה ויציאה החוצה ← פעילות נוספת ← זמן מסך נוסף.
כך הילדים לומדים שהמסך הוא חלק מהיום, אבל לא היום כולו.
אחד ההרגלים הפשוטים ביותר הוא כלל 20-20-20: בכל 20 דקות, להסיט את המבט מהמסך למשך כ-20 שניות ולהסתכל למרחק של כ-6 מטרים (20 רגל)
המטרה היא לתת למערכת המיקוד הפסקה קצרה במהלך עבודה מקרוב. גם ה-National Eye Institute ממליץ על כלל זה כחלק מהרגלי ראייה בריאים לילדים.
לא חייבים להפוך את זה לטקס מסובך. אפשר פשוט לקום, להסתכל מהחלון, לשתות מים או לדבר עם מישהו.
טלפון או טאבלט שמוחזקים קרוב מאוד לעיניים מאלצים את מערכת הראייה לעבוד בטווח קרוב יותר. בטלפונים מסוימים קיימת אפשרות שמתריעה כשהמסך קרוב מדי לפנים, ומעודדת להרחיק את המכשיר למרחק בטוח יותר מהעיניים.
כדאי לעודד את הילד להחזיק את המכשיר במרחק נוח ולא לשכב כשהמסך ממש מול הפנים. במחשב, כדאי גם לוודא שהמסך ממוקם בצורה נוחה ושאין צורך להתכופף אליו.
כשמרוכזים במשחק או בסרטון, קל לשכוח למצמץ. ירידה בקצב המצמוץ יכולה לתרום ליובש ולאי־נוחות בעיניים בזמן שימוש במסכים.
אפשר פשוט להזכיר לילדים מדי פעם: “תמצמץ ותסתכל רגע רחוק”.
מסך בהיר מאוד בחדר חשוך או השתקפויות חזקות על המסך עלולים להפוך את הצפייה לפחות נוחה.
אין צורך להחשיך את החדר לחלוטין כדי לראות סרט. עדיף תאורה סביבתית נוחה ולהימנע ככל האפשר מהשתקפויות ישירות של חלונות או גופי תאורה על המסך.
כאשר פעילות מסוימת דורשת זמן ממושך מול מסך, מחשב או טאבלט יכולים להיות נוחים יותר מטלפון קטן, משום שהם מאפשרים להציג תוכן בגודל גדול יותר ובמרחק צפייה נוח.
העיקר הוא לא רק איזה מכשיר הילד מחזיק, אלא איך הוא משתמש בו.
זה כמובן אחד ההרגלים החשובים ביותר בתקופת הילדות – לאפשר לילדים להיות בחוץ.
מחקרים מצאו קשר בין זמן רב יותר בחוץ לבין סיכון נמוך יותר להתפתחות קוצר ראייה, אם כי המנגנון המדויק עדיין נחקר.
לכן, בתקופת החופש הגדול כדאי לנסות לאזן בין זמן המסך לבין משחק, ספורט, טיולים ופעילויות בחוץ.
מסכים בשעות הערב יכולים להפוך את המעבר לשינה למורכב יותר, ובעיית השינה היא חלק חשוב מהתמונה הרחבה של שימוש במסכים.
במקום שהטלפון יהיה הדבר האחרון שהילד רואה לפני השינה, אפשר ליצור שגרת ערב קבועה שכוללת מקלחת, קריאה, שיחה או פעילות רגועה ללא מסך.
אחד האתגרים הגדולים ביותר עבור ההורים הוא לא רק להבין שצריך לצמצם מסכים, אלא לגרום לילדים לשתף פעולה.
כאן דווקא כדאי להימנע ממלחמה יומיומית.
במקום להודיע בכל פעם מחדש שהזמן נגמר, אפשר לקבוע מראש כללים ברורים: מתי מותר להשתמש במסך, כמה זמן, איפה משתמשים בו ומה עושים לאחר מכן. גם ה-American Academy of Pediatrics מדגישה את החשיבות של יצירת תוכנית מדיה משפחתית והשתתפות של ילדים גדולים יותר בקביעת הכללים.
אפשר למשל לקבוע:
והכי חשוב – שהכללים יהיו גם של ההורים.
קשה להסביר לילד שצריך להניח את הטלפון בצד כשההורה עצמו ממשיך לגלול.
לא תמיד ילד יגיד להורה שהוא לא רואה טוב.
ילדים רבים פשוט מתרגלים לראייה שלהם ואינם יודעים להסביר שמשהו השתנה. לכן, בדיקות ראייה הן חלק חשוב ממעקב אחר בריאות העיניים, במיוחד כאשר הילד מתקרב למסכים או לספרים, מתקשה לראות מרחוק, מכווץ את העיניים, מתלונן על טשטוש או סובל מאי־נוחות חוזרת בזמן פעילות ראייה.
חשוב גם לזכור שעייפות או אי־נוחות מול מסך אינן בהכרח סימן שהילד זקוק למשקפיים. לעיתים מדובר בעומס זמני, יובש או שימוש לא נכון במסך. מצד שני, אם התסמינים חוזרים, כדאי לא להניח שמדובר רק ב”יותר מדי מסכים”, אלא לבדוק את הראייה.
בדיקת ראייה יכולה לזהות ליקויי תשבורת כמו קוצר ראייה, רוחק ראייה או אסטיגמציה, ולבדוק האם הילד זקוק לתיקון ראייה. זיהוי מוקדם חשוב במיוחד משום שקוצר ראייה אצל ילדים עשוי להתחיל ולהתקדם לאורך שנות הילדות וההתבגרות.
אם בבדיקת ראייה נמצא שהילד זקוק לתיקון ראייה, חשוב שהמשקפיים יהיו מותאמים למרשם ולצרכים שלו.
משקפי ראייה לילדים צריכים להיות נוחים, עמידים ומתאימים למבנה הפנים ולשגרת החיים של הילד. ילד שמרכיב משקפיים לאורך שעות היום צריך להרגיש איתם בנוח, במיוחד בזמן לימודים, משחק ושימוש במסכים.
המשקפיים עצמם אינם “מגנים מפני מסכים”, אבל תיקון ראייה מתאים מאפשר לילד לראות בצורה ברורה ונוחה יותר כאשר הוא אכן זקוק לו.
אם הילד כבר מרכיב משקפיים ומתחיל להתלונן שוב על טשטוש, קושי לראות מרחוק או אי־נוחות, לא כדאי פשוט להניח שהבעיה היא זמן המסך. ייתכן שהגיע הזמן לבדוק אם המרשם עדיין מתאים.
המסכים הם כבר חלק בלתי נפרד מחיי הילדים. הם משמשים ללמידה, משחק, תקשורת ובידור, ולכן המטרה אינה בהכרח להרחיק אותם לחלוטין מהטכנולוגיה.
המטרה היא ליצור איזון.
הגבלת זמן מסך יכולה להיות חלק מהפתרון, אבל חשוב לא פחות להכניס הפסקות, להימנע מצפייה ממושכת מקרוב, להקפיד על תנאי צפייה נוחים, לעודד מצמוץ, לשמור על שינה מספקת ובעיקר – לפנות מקום לפעילות מחוץ לבית.
ובכל הנוגע לראייה עצמה, ההמלצה שלנו באופטיקה הלפרין היא לא להמתין עד שהילד יתלונן. מעקב אחר הראייה ובדיקות ראייה תקופתיות מאפשרים לזהות שינויים בזמן ולקבל את ההתאמה המתאימה.
הסניפים של אופטיקה הלפרין פרוסים בכל הארץ כך שניתן לבחור את הסניף הקרוב אליכם, לקבל מידע ולהתייעץ עם אנשי המקצוע בהתאם לצורך.
הקשר בין שימוש במסכים לקוצר ראייה מורכב יותר מאשר סיבה ותוצאה ישירה. מחקרים מצביעים על קשר בין קרבה ממושכת למסך לבין קוצר ראייה. נמצא גם שזמן רב יותר בחוץ, קשור לסיכון נמוך יותר להתפתחות קוצר ראייה. גם לגנטיקה יש תפקיד משמעותי. לכן מומלץ לא רק לצמצם זמן מסך, אלא גם לשלב הפסקות, פעילות מחוץ לבית ומעקב אחר הראייה.
לא נכון לקבוע שילד זקוק למשקפיים רק משום שהוא משתמש הרבה במסכים. הצורך במשקפיים נקבע לפי מצב הראייה וליקויי תשבורת כמו קוצר ראייה, רוחק ראייה או אסטיגמציה. אם הילד מתקשה לראות מרחוק, מכווץ את העיניים, מתקרב למסך או מתלונן על טשטוש, מומלץ לבצע בדיקת ראייה במקום לייחס את התסמינים אוטומטית למסכים.
צפייה במסך בחדר חשוך אינה אומרת בהכרח שנגרם נזק קבוע לעיניים, אך פער גדול בין בהירות המסך לתאורת החדר עלול להפוך את הצפייה לפחות נוחה ולתרום לעייפות. עדיף להשתמש במסך בסביבה עם תאורה נוחה, להיעזר גם במסנני קרינה ולהקפיד על הפסקות.
כן. כלל 20-20-20 הוא דרך פשוטה לעודד הפסקות במהלך פעילות ממושכת מול מסך: בערך כל 20 דקות להסתכל למשך כ-20 שניות על משהו שנמצא במרחק של כ-6 מטרים (20 רגל). המטרה היא לאפשר לעיניים הפסקה מפעילות רציפה מקרוב.
כן, משום שילדים לא תמיד מזהים או מדווחים על שינוי בראייה. קוצר ראייה, למשל, יכול להתחיל בהדרגה, וילד עשוי להתרגל לראייה פחות חדה בלי להבין שמשהו השתנה. בדיקות ראייה מאפשרות לזהות ליקויי ראייה ולבחון אם נדרש תיקון או מעקב.
המסכים לא עומדים להיעלם – וגם לא צריך שהם ייעלמו. עם הרגלים נכונים, הפסקות, זמן בחוץ ומעקב אחר הראייה, אפשר לעזור לילדים ליהנות מהטכנולוגיה תוך שמירה טובה יותר על העיניים ועל שגרת חיים מאוזנת.
הצטרפות למועדון לקוחות