מתי בפעם האחרונה הרמתם טלפון לאמא או אבא?

תארו לכם שליונל מסי האגדי היה מתקשר אליכם באמצע בילוי עם חברים, הייתם עונים לו? ומה לגבי הבוס שלכם? אנחנו משערים שהתשובה היא חד משמעית כן. אבל, אם זו הייתה שיחה מההורים – לא נהיה מופתעים אם היא הייתה נדחית לאחר כך… והיי, אנחנו לא שופטים. כולנו חוטאים בדחיינות הזו. אבל אם כבר הגעתם לכאן, נשמח שתקדישו דקה מזמנכם כדי לחשוב על זה.

יעקב הלפרין הבין את עומק הבעיה ממש לא מזמן ובמקרה: “הייתי באחת החנויות שלי ושמעתי ילד אומר לאימא שלו: תסתמי, מה את מבינה, אני מחליט!”, הוא מתאר. “החוויה הזו הבהירה לי שצריך לעורר מחדש את המודעות לכיבוד הורים, ולא משנה מה האמונה או הלאום שלכם. מצוות כיבוד הורים חוצה מגזרים ודתות”. אחרי שפרסם בכל הארץ שלטי חוצות המזכירים לנו להרים טלפון להורים, ולו רק כדי לברכם בבוקר טוב, הוא ישמח לשתף אתכם ב-5 נקודות למחשבה ויישום:

1. קודם כל, אומרים תודה
   חלקכם ודאי הורים בעצמכם וכבר מבינים את האחריות וההקרבה שההורות דורשת. וגם אם עדיין לא, חשוב לעצור לרגע ולהכיר בדברים הטובים שההורים שלכם עשו עבורכם: “ההורים הביאו אותנו לעולם, פרנסו, הלכו אתנו לרופאים, ליוו אותנו לבקו”ם, לא ישנו לילות מדאגה לנו, עשו הכול וייתכן שעדיין עושים בשביל לדאוג לנו לכל מחסור.” אומר הלפרין ” – זה הזמן לעצור, להיזכר ברגעים הללו ולהוקיר להם תודה”.
   
   
2. מסדרים עדיפויות מחדש
   תקופת הקורונה לא רק הביאה את אזרחי ישראל למערבולת לחצים בלתי רגילה, מתאר הלפרין, אלא גם הציפה המון רגשות ושינויים. הצורך להסתגר בבית למשל, הרחיק את הסבים והסבתות מאיתנו כך שבמשך תקופה ארוכה הם לא היו חלק אינטגרלי מחיי היום-יום שלנו. ואם בימים רגילים לא תמיד הם תופסים מקום מרכזי, הקורונה העצימה זאת אפילו יותר.
   
   “כולנו חיים על זמן שאול”, מזכיר לנו הלפרין. “יש אנשים רבים שהיו שמחים לראות על צג הנייד שלהם את המילה אימא או אבא. אל לנו לשכוח את זה!”. לכן זכרו – כשההורים מתקשרים אליכם תענו. ואם לא הספקתם, אל תדחו את זה. הקפידו לחזור אליהם. ההורים שלנו צריכים להיות ב’טופ’ סדר העדיפויות שלנו. הרי בסוף, לא הבוס מהעבודה ולא החברים גידלו וחינכו אותנו.
   
   
   
3. שיחת מיליון ה-$
   לא פעם אנחנו שומעים את ההורים אומרים שהם לא רוצים להיות נטל על הילדים. מזדהים?
   
   “ההורים הם האורים ותומים שלנו”, מבהיר הלפרין. “אל תיקחו את זה כמובן מאליו ולעולם אל תתייחסו אליהם כנטל. הקפידו להתעניין ולשאול: אימא יש משהו שאת צריכה שאקנה לך בסופר? אבא, לקחת אותך לבדיקה? אפילו להתקשר כדי להגיד “בוקר טוב” לאמא או פשוט לשאול “מה שלומך?”, אלה הדברים הקטנים שייתנו להורים שלנו את התחושה שאתם שם עבורם, עם דלת פתוחה 24/7 לכל צורך.
   
   
   
4. שומרים על סבלנות והקשבה
   כשאימו נפטרה, הבין הלפרין שהדרך והגישה לכיבוד הורים היום, היא לא מה שהורגל אליו: “בדור שלי ההורים היו כמו מלכים. לא יושבים על הכיסא של אבא, לא נכנסים בדבריו, מה שאימא אומרת הוא קדוש”, הוא מספר ומבקש להחזיר עטרה לישנה: לא משנה אם אבא חופר או אימא חוזרת על עצמה – הקשיבו להם, כי אין חכם כבעל ניסיון. הראו התעניינות בדבריהם, שאלו שאלות ושתפו במה שעובר עליכם ביום יום.
   
   
5. מקפידים על איכות
   “בכיבוד הורים כל זמן נחשב איכות, אין לכך חוקים או מדד כספי”, אומר הלפרין ומציע שתראו להם את אהבתכם גם אם במעשים שהם קטנים, אבל בעלי משמעות גדולה: “הקפידו לבקר את ההורים, הביאו את הנכדים הקטנים ועודדו את הנכדים הבוגרים לבקר אותם גם, לא רק באירועים או ארוחות משפחתיות. צאו לארוחת בוקר בחוף הים או בפארק. קנו להם את העיתון שהם אוהבים או שהביאו להם פרחים הביתה לכבוד שבת”. – כל אחד והיכולות שלו בבחירת “שווי” זמן האיכות שלנו עם ההורים. העיקר שהוא קיים.
   
   
   ולסיכום, אין רשימה מובהקת של עשה ואל תעשה. עלינו להפנים את הערך הזה, כך שיהווה חלק מהשגרה שלנו. וזכרו, אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל, לא משנה אם ישנם משקעים מהעבר או מהווה. הוקירו תודה, זכרו שאף אחד לא חי לנצח והתחילו עכשיו. מדובר בהורים שלנו, עדיף עכשיו מאשר לעולם לא, או כשבאמת יהיה מאוחר.  “בעשרת הדיברות נאמר ‘למען יאריכון ימיך’ וכהורים (גם בעתיד), הדרך בה תנהגו בהוריכם תהיה אותה דרך בה ינהגו בכם ילדכם.